בשבוע שעבר נערכה תערוכת הספרים הבינלאומית בירושלים, זו שמתקיימת אחת לשנתיים.
היית שם? נהנית?
החלטתי הפעם לשתף אתכם בתחושות שלי, וגם של סיגלית, מהדברים שראינו ומה אנחנו לוקחים איתנו לתוך "סיפור פשוט".
המקום
רע, מאכזב ולא מגיע לקרסוליים של התערוכה שהיתה בבניני האומה לפני שנתיים.
מספר הדוכנים, קטן עד כדי מביך.
ארועי ההשקה, סרטים ועוד הרבה דברים מעניינים, מפוזרים ב-4 מקומות שונים.
מי שזוכר את מזג האוויר בשבוע שעבר, ברור שזה טפשי לעשות זאת בפברואר.
סופרים מספרים
לנו יש הרבה ספרים של בני סיידא בבית, אנחנו רזים אבל אוהבים לבשל ולאכול.
שמו אותו באוהל זמני, אקוסטיקה מזעזעת, חימום מצינור אויר בצד אחד שאף אחד לא יכל לשבת לידו.
והשיא: קיר אוהל התמוטט באמצע מהרוח, מזל שנפל החוצה ולא פגע באיש.
ברור שהארוע הופסק באמצע.
מציגים
כמחצית מהמציגים מחו"ל: גרמניה, אוסטריה, רוסיה, רומניה, ספרד – יפה.
סטימצקי באזורים נרחבים, כלומר חנות ולא סופרים או הוצאות ספרים
כמה הוצאות קטנות – בינוניות (אפילו הוצאת עופר שקראתי כשהייתי ילד וזה היה ממש מזמן)
סופרים עצמאיים – בודדים, אבל היו כמה אמיצים.
ספרים דיגיטליים
כלום ושום דבר.
לא מוכרי מכשירי קריאה דיגיטליים, לא סופרים עצמאיים, לא דוכנים שמבליטים את האופציה הזו.
אפילו לא נציגי אתרי המכירה של ספרים דיגיטליים בעברית.
מדהים, מוזר אבל זו המציאות.
אז מה אנחנו בסיפור פשוט לקחנו איתנו משם, ויחד איתכם נצליח:
- אין כמו להיות סופר בינלאומי עצמאי, הכל בידיים שלנו בלי עלויות כבדות
- השוק הישראלי עדיין לא מבין את המהפכה הדיגיטלית שקורית. אנחנו נמשיך להוביל, לעזור ולקדם את הדיגיטל בישראל ובעולם
- שוב ראינו שאם מארגנים, ואם טורחים אז חייבים לסגור קצוות 100% – ולקוחותינו יכולים להעיד: כל פרט חשוב לנו, לא רק רווח כאן ועכשיו. אצלנו לא מתמוטטים קירות.
נשמח אם תעזרו לנו להפיץ את הבשורה הדיגיטלית, את בשורת הסופרים העצמאיים
ומי יודע. אולי בתערוכה בעוד שנתיים ניקח לעצמנו ביתן שם.
