ספר זה נכתב בשנת 2003 כאשר הייתי מולעט ומושפע עמוקות מהפוסטמודרניזם. משום כך תמצאו בספר הרבה בכי ונהי בנוסח "קיפחו אותי וזממו נגדי". בספר אני מותח ביקורת נוקבת על הנצרות האוונגליסטית ועל מדינת ישראל הציונית הזוכה לאהדה רבה בקרב הנוצרים האוונגליסטים. ביקורת זו נתפסת בעיני כיום כמוגזמת מאוד, והיא נכתבה בזמנו בהשפעת הפוסטמודרניזם שהולעטתי בו בראשית דרכי האוטודידקטית במשעולי השמאל הלבן הפרוגרסיבי.
מה יש בתוך הספר: פוליטיקה, דת, נופים, אנשים, ערים, מרחבים, מדבריות ושטחים מוריקים. יש בספר אנשים ישרים ומפוקפקים, מרצים באוניברסיטאות וכאלו שמרצים עונשים, חוואים, דייגים, ציידים ונודדים. ילידים החיים במרחבי האאוטבק ומערביים אמידים בבתי פאר. מאפיין אחד בולט בספר והוא המגוון התרבותי והסוציו-אקונומי בין כל הדמויות המאכלסות אותו. הספר מתעכב ומתעקש על כל אחת ואחד מכוכביו ומנסה להציגם באור שונה מהתרשמותו הדלה והנאיבית של תייר סקרן, ולכן זהו מסמך חשוב לכל אחת ואחד ולא משנה מהו רקעו הכלכלי וההשכלתי. זהו חומר עזר מאיר עיניים לאלה הרוצים לצאת ולטייל, ולהבין את הדברים לאשורם.
כיום אני מגדיר את עצמי ישראלי ממוצא בדואי, כל הגדרה אחרת שמצויה בספר אודותיי הינה בטלה ומבוטלת כי נכתבה תחת השפעה פוסטמודרניסטית, ואין לי מילה אחת רעה על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. היום אני יודע שהנצרות האוונגליסטית היא תפיסת עולם חיובית מאוד הן למדינות המערב שהולכות ומסתבכות עם המוסלמים המתרבים בתחומן, והן למדינת ישראל שהיא האור הדמוקרטי היחידי בג'ונגל המזרח תיכוני.
כל הסיפורים והאירועים שבספר הם נכונים ומדוייקים, אך העצמתם של חיכוכים ביני לבין יהודים וביני לבין אחרים (אוונגליסטים למשל )היא מוגזמת ובמידה מסויימת מבויימת. כל זה בהשפעת הפוסטמודרניזם שלימד אותי כיליד שאני "מוחלש" מעשה ידי הממסד הישראלי ולא הבנתי שאני חלש בגלל תרבות אבותיי האנכרוניסטית והפטריארכאלית ובגלל דת אבותיי המוסלמית פונדמנטליסטית.
בעבר חשבתי לקרוא לספר זה בשם "אתאיזם מונותאיזם" אך במהלך השנים נוכחתי כי שם מתאים יותר הוא "אוסטרליה ניו זילנד יומן מסע מאת בן אדם אוניברסלי" .
קוראים יקרים, קראו את הספר. קריאה מהנה לכם, ואל "תזילו" דמעה היכן שאתם אמורים לדמוע.
