הייתי מבולבלת. איך זה יכול להיות? האם באמת יש אנשים שרוצים להקשיב לדבריי? אם זה נכון, אז למה מאז ומעולם הרגשתי בלתי-נראית? מי ומה גרם לי לחוות הרגשה זו? החלטתי לרדת לסוף העניין. לדייק. החלטתי לעשות חיפוש – מסע בכיוון הפוך – ללכת בחזרה בדרך שהלכתי בה כבר, לעבור במקומות שהייתי בהם כבר, להקשיב לשיחות שכבר ניהלתי, להצטייד בראייה חדשה לפגישות עם אנשים שכבר פגשתי.
איך עושים את זה? נשמע מפחיד. החלטתי להתגבר על הפחד ולצאת לדרך. באיזו דרך עליי ללכת? עניתי לעצמי בשפה של אליס: "לא אכפת לי, כל עוד אגיע לאנשהו". בלי לחשוב שנית, הסתובבתי על צירי 180 מעלות. בהתחלה הרגשתי קצת סחרחורת. יצאתי לדרך בלי לדעת איך ולאן ולכמה זמן, בלי מזוודה ובלי דרכון. לקחתי איתי רק ספר סקיצות שחור, ובתוכו, בעמוד הראשון, הנחיות בלבד. במרכזו של העמוד השני כתבתי:
מדריך לנשים בלתי-נראות
ליבי ברגשטיין
ליבי ברגשטיין, סופרת, ציירת, מאיירת, מטפלת ברפלקסולוגיה ובשיטת אילן לב, נולדה וגדלה בניו יורק. ב-1969 עלתה לישראל עם בעלה ושלושה מילדיהם – שרון, דליה ועמיחי. מאז, יותר מ-45 שנה, היא התגוררה בירושלים, שם גם נולדו שתי בנותיה, התאומות איילת והילה,
