היום אני רוצה לדבר איתך על החושים שאנחנו מפעילים בזמן קריאת הספר.
אני לא עורך ספרותי ולא בוגר אקדמיה לספרות – אני קורא פשוט.
כיום, כשעולמי מתמקד גם בכתיבה שמתי לב, שאם נערב במהלך הכתיבה את כל החושים,
נעניק ערך נוסף לסיפור שלנו וכמובן לקוראים.
אני מציע, שבכל פרק או סצינה בספר אותו אנו כותבים נהיה מודעים לחושים שלנו ושל הקורא.
רוב הדוגמאות שאתן כאן יהיו לספרי ילדים (לי זה קל יותר…), אבל אני מציע, שכל אחד יקח את הרעיונות לעולמו ולנושאי הכתיבה שלו.
כדרך אגב, חלק מהדברים מתאימים מאד גם לספרים מקצועיים המשלבים דוגמאות להסבר והמחשה.
יאללה, דוגמאות:
חוש הראיה
החוש אותו הכי קל לספר ולתאר.
אפשר לשלב צבעים, נופים, חפצים, כל דבר שהגיבור בסצינה רואה.
- אנחנו כותבים תיאורים ויזואליים כמו: סנדרה הלכה ברחוב וראתה על הרצפה ארנק. כשהתקרבה אליו הרגישה צל גדול מעליה, הציצה למעלה וראתה מטוס….
- בספרי ילדים : דני ראה את הגלידה הירוקה ומיד ביקש מאבא… (איור ממחיש ומחזק)
חוש הריח
חוש הריח קשור באופן הדוק ביותר עם זיכרון, והוא מאוד רגשי.
דוגמאות שונות:
- ריח הבושם שלה היה מטרף….
- הילדים ירדו לשחק, כשפתאום ריח ביוב חזק עלה באפם (קל להמחיש באיור)
- מקום חדש, סביבה חדשה והם היו רעבים. לפתע חואן הריח ניחוח משכר של לחם טרי….
חוש הטַעַם
כידוע לנו יש לכל אדם מספר חושים. למה שלא נערבב ונזכיר אותם בעלילה?
בספרי בישול בוודאי שחייבים להזכיר את הטעם, אבל גם ספרי ילדים, רומנים וז'אנרים נוספים יכולים להנות מתוספת טעימה:
- דורית היתה כל כך רעבה, ובכלל לא שמה לב לכמות החריף שיונתן שם לה בפיתה. אחרי הביס הראשון, החריפות מילאה…
- איזו עוגה טעימה, מתוקה ויפה עשו לתום לכבוד יום הולדתו הרביעי (קל להמחיש באיור)
- הם רצו יחפים לתוך המים. המים המלוחים צרבו כל שריטה….
חוש המישוש
בניגוד לחושים האחרים, חוש המישוש מפוזר אצלנו בכל הגוף, היכן שיש עור.
תן לצופה להרגיש את הסצינה, תן לו להיות ולדמיין אותה.
- לחיצת היד של אברהם היתה כל כך חזקה, עד שהרגשתי ממש איך האצבעות שלי נמחצות
- כשהם הגיעו לים, מיד חלצו סנדלים ורצו לחול. החול היה חם ולוהט, רותי ונועה מיד ביקשו מאבא להרים אותם על הידיים. בכי ודמעות של אכזבה זלגו על הלחיים שלהן. (קל להמחיש באיור)
- לפתע הוא אחז בגופה, ליטף אותה ב…. (תמשיך מכאן לבד עם חוש הדמיון שלך)
חוש השמיעה
יש הטוענים ששמיעה היא החוש החשוב ביותר כי זוהי מערכת ההתרעה שלנו.
קולות יכולים להיות נעימים, מפחידים, ברקע וניתן לייצר בעזרתם דרמה גדולה – כפי שעושים בסרטים.
בספר שלנו נכניס את חוש השמיעה כשאפשר, ולא תמיד זה אפשרי:
- כשנכנסו למסעדה המפוארת לארוחת הטעימות שכל כך חיכו לה, מוזיקה צוענית נעימה נשמעה בחלל חדר הכניסה
- היה לילה סוער, הרוח החזקה שנשבה בחוץ השמיעה קול שריקה מעצבן. הרעש הגיע דרך סדק בחלון…
- גלעד צחק בקול רם ומתגלגל, שהדביק מיד את כל חבריו בגן ויחד השמיעו צהלות שמחה ואושר. מירה הגננת, שניסתה לשמור על רצינות לא הצליחה, והצטרפה אליהם תוך כדי הקשות קולניות על גבי הסיר…. (קל להמחיש באיור)
לסיכום,
הקורא שלנו ישמח גם להרגיש את הספר, ולא רק לקרוא אותו כקורא פסיבי.
תן לו גירויים לחושים, כך הוא יהנה ויזדהה יותר עם הספר שלך וימליץ לחברים.
בקול תרועה גדולה, כוס שוקו חמה וריחני אסיים.
אנחנו בסיפור פשוט כאן לעזרתך,
עמית
