זכרונות גדילה ירושלמית-הונגרית
מהם "כדורים נגד תינוק"? מיהן, בעצם, אשת השמחה, אשת התקווה ואשת הכוכבים? אולי אלות מיתולוגיות שטרם שמענו עליהן? מה תבקש מהירקן הילדה שנשלחה לקנות "זֶלֶר"? מדוע לבד זה תמיד "לבד/ה כמו כלב", ומה יקרה לירח אם לא יפסיקו למזמז אותו?
בספרה, משפחת שַׁאדֶלִי-בַּאבֶּלִי, חוזרת אילנה רוזן, פרופ' לספרות עממית ותיעודית באוניברסיטת בן גוריון בנגב, לילדותה ולנערותה בירושלים של שנות הששים והשבעים, במשפחה שבה ההורים חוו על בשרם את איימי מלחמת העולם השנייה והשואה בהונגריה. באמצעות כחמישים רשימות אישיות-תיעודיות משעשעות ומהורהרות, רוזן מספרת על זמנים, מקומות ודמויות שהולכים ונעלמים מחיינו. בין השאר היא כותבת על ניצולי שואה, יוצאי הונגריה בישראל ושפתם או שפותיהם הייחודיות, מוסדות חינוך בעשורים הראשונים למדינת ישראל, רחובות, שכונות ומוסדות ירושלמיים, אובדן קרובים ואהובים, צמיחה והצלחות על אף קשיים, ואוצרות של פולקלור משפחתי כגון סיפורים, אנקדוטות, שירים, דקלומים ושלל אמירות וביטויים.
הספר מלווה בכעשרים איורים של אחותה של המחברת, הציירת הירושלמית טובה בלמן.
